יהודה קורין נ' אלשייך הנדסה בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעת התובע, עובד לשעבר בנתבעת, לתשלום פיצוי פיטורים וזכויות נוספות בגין תקופת העבודה וסיומה.

הסוגיה העיקרית העומדת להכרעה בענייננו הינה האם הנתבעת עמדה בנטל הנדרש להוכיח את טענתה בדבר גניבת התובע כספים מהנתבעת במהלך תקופת עבודתו – והאם יש בכך כדי לשלול את זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים וכדי לדחות את תביעתו לזכויות נוספות, נוכח טענת קיזוז שהעלתה הנתבעת ביחס לאותם כספים.

רקע עובדתי

הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת ביבוא ובשיווק של מוצרים להולכת נוזלים (סעיף 1 לתצהירו של מר דניאל אלשייך, מנהל הנתבעת).

התובע עבד בנתבעת כמנהל חשבונות מיום 1.2.2000 ועד לפיטוריו ביום 9.9.2009. במסגרת עבודתו ביצע גם את הנהלת החשבונות של חברת "אקיטה לחיות 2000 בע"מ" (סעיף 3 לתצהירו של מר אלשייך).

במסגרת עבודתו כמנהל חשבונות היה התובע אחראי על ניהול מערך ההוצאות וההכנסות בנתבעת (עדות התובע בעמוד 6, שורה 1).

בחודשים 6/2009 – 7/2009, במסגרת חקירה שנערכה בנתבעת בשל חשד לגניבת כספים, הותקנו מצלמות נסתרות במשרדי הנתבעת ובהן תועד, בין היתר, התובע.

התובע פוטר מעבודתו, יחד עם עובדים נוספים, בטענות של הונאה וגניבה. ביום 8.9.2009 הגישה הנתבעת, כנגד התובע וכנגד שלושה עובדים נוספים, תביעה בבית משפט המחוזי בתל אביב בת"א 1973/09 להשבת סכומים שנגנבו ממנה (להלן: "תיק בימ"ש המחוזי"). הבאת הראיות בתיק זה נסתיימה אולם טרם ניתן פסק דין.

בתיק דנן, מטעם התובע העיד הוא עצמו וכן הוגש תצהיר עד מטעמו, מר אביעם אלי. מטעם הנתבעת העיד בפנינו מר דניאל אלשייך. כן הוגשו מטעם הנתבעת דו"ח החוקר הפרטי מר ארז פינגר ממשרד החקירות "סילבר חקירות בע"מ" וכן מספר חוות דעת מטעם רו"ח רחל קוממי – בנוגע לסכומים שלטענת הנתבעת נגנבו מהנתבעת בתקופה שנבדקה (משנת 2002).

בפתח דיון ההוכחות הסכימו הצדדים כי בכל הנוגע לעדויותיהם של רו"ח רחל קוממי, שנתנה חוות דעת בתיק מטעם הנתבעת, של החוקר מר ארז פינגר מטעם הנתבעת ושל מר אביעם אלי שהגיש תצהיר מטעם התובע – יוגש פרוטוקול עדויותיהם מתיק ביהמ"ש המחוזי, תוך ויתור על חקירות נגדיות שלהם בדיון.

פרוטוקול עדותו של התובע מתיק בימ"ש המחוזי צורף לתצהירו של מר אלשייך (עמודים 589 -794 לפרוטוקול בימ"ש המחוזי מיום 29.5.2011).

דיון והכרעה:

האם עמדה הנתבעת בנטל הנדרש להוכחת טענתה בדבר גניבת כספים ?

לטענת הנתבעת, בקלטות ובצילומים תועד התובע בגניבת מזומנים במועדים שונים, כשאת כל הכספים שגנב דאג לפזר לאפיקים שונים. כן טענה הנתבעת, כי התובע נטל המחאות שהתקבלו מלקוחות הנתבעת והפקיד אותן בחשבונות הבנק הפרטיים שלו או של מקורביו.

לטענת התובע, בכל הצילומים שבהם תועד עם מוזמנים – אין מדובר בגניבה; לעיתים משך כספים במזומן מהקופה ומסרם למר אלשייך, לבקשתו (סעיף 6 לתצהירו של התובע); לעיתים משך כספים מהקופה לצורך החזר הוצאות בהסכמה ולעיתים משך כספים מהקופה בסוף יום עבודה לצורך הפקדתם ביום שלמחרת. כן מסר התובע בתצהירו כי כספים מזומנים הופקדו בחשבונו כתוספת שכר בגין עבודה שביצע עבור חברות אחרות (סעיף 7 לתצהירו). מעבר לכך טען התובע, כי מר אלשייך מכר לעיתים סחורה בכסף "שחור", ללא תיעוד, וללא הנפקת חשבונית וכן משך כספים מזומנים מהקופה (סעיף 6 לתצהירו).

לאחר שעיינו בכל חומר הראיות, ושמענו את העדים, אנו קובעים כי הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה מעשי גניבה מטעם התובע. הכל כמפורט בהרחבה להלן.

נעיר כי מסקנתינו לעיל, לוקחת בחשבון את הפסיקה הרלוונטית לפיה הנטל להוכיח, כי עובד ביצע גניבה מונח על כתפי המעביד ומדובר במידת הוכחת מוגברת מזו הדרושה במשפט אזרחי, כנקבע בפסק דין ע"ע 1079104, מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, תק-אר (2), 156, מיום 25/4/06 (להלן -עניין מרכולית).

כאמור לעיל נדרשות ראיות נאותות להוכחת טענת הנתבעת שהתובע נטל כספים ממנה, שלא כדין. נפנה אפוא לבחינת הראיות שהציגה בפנינו הנתבעת להוכחת טענתה זו, תוך בחינת גרסתו של התובע, בנוגע לראיות אלו.

הפקדת המחאות מלקוחות הנתבעת לחשבונו הפרטי של התובע